<h1>ספר כריתות לרבינו שמשון מקינון — לשון לימודים שער שני</h1>
<h2>דף ג:</h2>
מצינו במשנה דלא דייק בחשבון בדבר מועט, כי הא דריש ב"ב על מתניתין מקום שנהגו לעשות כפיסין לבנים, קאמר בגמרא (ג' ע"ב) איבעיא להו הן וסידן או הן בלא סידן, עד לעולם אימא לך הא בלא סידן וכיון דלא הוי טפח לא חשיב. מצינו ג"כ בענין התלוי בחשבון, דמתניתין לא דייק בחשבון רק שיהא הטעות לחומרא, כי הא דפרק קמא דסוכה (ח' ע"א) גבי סוכה העשויה ככבשן דקאמר, לחומרא לא דק.
<h2>דף כו:</h2>
מצינו בלשון משנה לשון שוה ואין ביאורם אחד, והם שני דברים, כמו שור חרש שוטה וקטן שנגח, דמתניתין פרק ארבעה וחמשה (ב"ק ל"ט ע"א) דאמר חרש שוטה וקטן שנגח מעמידין להם אפוטרופא, וכן בברייתא בהאי פירקא (שם ע"ב) שור חרש שוטה וקטן רבי יעקב אומר משלם חצי נזק, וכן בתר הכי שור חרש שוטה וקטן שנגח ר' יהודה מחייב ר' יעקב אומר חצי נזק, ר"ל שור של חרש שוטה וקטן ולא שהשור עצמו חרש שוטה וקטן, ובפרק הפרה (שם נ"ב ע"א) איתא במתניתין החופר בור בר"ה כו' נפל לתוכו שור חרש שוטה וקטן, ר"ל שהשור עצמו חרש שוטה וקטן כדאיתא בגמרא (שם נ"ד ע"א) מאי שור חרש שוטה וקטן אילימא שור של חרש שוטה וקטן כו' א"ר יוחנן שור שהוא חרש שוטה וקטן, אע"ג דרב מוקי לה שור של חרש שוטה וקטן מ"מ אשכחנא דלישנא משתמע כן מדלא פרכינן לר' יוחנן מידי שור שהוא חרש קתני. פרק כל התדיר (זבחים צ"א ע"ב) גבי מותר שמן, אמר ר' שמעון אם ראית שמן, איתא בגמרא אלא לאביי קשיא רישא, תנא רישא אטו סיפא, בשלמא סיפא תנא משום רישא, רישא מי תני משום סיפא, אין במערבא תנא רישא משום סיפא. גם שם בדון מינה ומינה דון מינה ואוקי באתרה קמפלגי, וכבר כתבתי מזה.
<h2>דף נא.</h2>
פירקא קמא דסנהדרין (י"ז ע"ב) דנין לפני חכמים שמעון בן עזאי ושמעון בן זומא וחנן המצרי וחנינא בן חכינאי. דייני גולה קרנא, דייני דארץ ישראל רבי אמי ורבי אסי, דייני דפומבדיתא רב פפא בר שמואל, דייני דנהרדעא רב אדא בר מניומי. עוד שם הלמדים לפני חכמים לוי, זה אינו בברייתא דהא לוי אינו תנא, ומצינו בברייתא ספ"ק דמעילה (ט' ע"ב) דקאמר בברייתא הלמדין לפני חכמים אומרים יביא דבר שכולו למזבח, ועוד דמייתי מינה סייעתא ללוי, א"כ לאו היינו לוי וזה שייך גם לחלק שלישי אבל מפני שתחלתו שייך גם לחלק הזה כתבתי כל המימרא הנה.
<h2>דף נו.</h2>
כל היכא דתני הכל לדרשא, וכולהו מייתי בריש ערכין, אבל היכא דתני כל, פעמים דריש מיניה ופעמים לא דריש מיניה, כל הנשים דיין שעתן [נדה ג' ע"א] דריש לאפוקי מדר' אליעזר דאמר ד' ותו לא, כל שהוא אוכל ונשמר למעוטי ספיחי סטיס וקוצה [שבת ס"ח ע"א], כל מקום שאין מכניסין בו חמץ דריש להו בגמרא [פסחים ח' ע"א] וכן כל המטמאים באהל המת שחלקן והכניסן לתוך הבית [אהלות פ"ג מ"א] כל הזבחים [זבחים ב' ע"א], כל המנחות שנקמצו [מנחות ב' ע"א] כל התדיר מחבירו [זבחים פ"ט ע"א], וחדלו לספור כי אין מספר דלא דריש כל לאתויי מאי, דהאי כללא לאו דוקא שאין למדין מן הכללות [ערובין כ"ז ע"א] וכל שכן שאין אומרים כל לאתויי מאי. אבל צריך לדקדק על אותם דדייק בהם לישנא דכל, ושמא כל שהוא אוכל ונשמר לאו מלישנא דכל אלא מלשון שהיה לו לומר כל שהוא נאכל ונשמר, וכל הנשים דיין שעתן דייק ליה מן ה' דהנשים, דהיה לו לומר נשים, דהנשים משמע נשים הידועות, מלבד אותן ד' נשים דר' אליעזר, וכל מקום שאין מכניסין בו חמץ מיותר דהא תנא בהך בבא, ולמה אמר שתי שורות במרתף מקום שמכניסין בו חמץ, משמע הא מקום שאין מכניסין בו חמץ אין צריך בדיקה, והרבה כל דלא דריש כלל, כל היד המרבה [נדה י"ג ע"א], אולי נקט כל משום דבאנשים תקצץ, ובכל מקום יש לדקדק למצוא טעם בזה או כיוצא בזה אע"ג דאינו בא לא למעט ולא לרבות, ולא יקשה לך על מה שאני אומר דכל לא אתי לרבויי, הא דאמרינן [ב"ק נ' ע"ב] מה בור שיש בו כדי להמית עשרה טפחים אף כל שיש בו כדי להמית עשרה טפחים, בשלמא לשמואל אמר כל לאתויי כו' אלא לרב כל לאתויי מאי, משמע דכל אתא לרבויי, לאו מלשון כל אלא מלשון המשנה קא פריך מהאי לישנא ומה היא למדה מבור, ומשמע מלשון שאין למדין מבור דבר חוץ מבור, ואדרבה מכאן אתה למד שאין אנו מרבין דבר מלשון כל שהרי אין אנו למדין לשמואל אלא דבר אחד ואין זה מלשון כל כדפירשתי וכן בפ"ב דיומא (פ"ד ע"ב) דאמר וכל ספק נפשות דוחה שבת, מאותו בא לרבות משום דכבר השמיענו בחד דוכתא דספק נפשות דוחה, צ"ל דכל ספק נפשות אתא לטפויי דבר דלא ילפינן מיניה.
<h2>דף סד.</h2>
כל לשון המשנה או ברייתא לשון הקודש לא לשון ארמי [תענית י"א ע"ב] רק בלשון שטרות ותנאי בית דין כגון בנין דכרין, בנן נוקבן וכו' [כתובות נ"ב ע"ב], מקרקעית תהומא עד רום רקיעא כו' [ב"ב ס"ג ע"ב].
<h2>דף קכד:</h2>
סתם מתניתין רבי מאיר סתם תוספתא רבי נחמיה סתם ספרא ר' יהודה סתם ספרי רבי ישמעאל, וכולהו אליבא דר' עקיבא. מצינו דסתם משנה לא אתיא כר' מאיר, כי הא דפרק בני העיר (מגילה כ"ו ע"א) זו דברי ר' מנחם ב"ר יוסי סתימתאה, אע"ג שסתם משנה אינה אלא לר' מאיר כדקיימא לן סתם משנה ר' מאיר, זו אינה אלא לר' מנחם או לר"ע והיא שנויה סתם, ולא כל הדברים של חכמים הללו סתומים אלא המשניות שהזכירו לבד שרבי היה רגיל לפעמים לסתום כמותן.
<h2>דף קכו:</h2>
יש לשונות שוין במלה ופירושן חלוק כמו מהיום ולאחר מיתה, פעמים ר"ל מהיום גופה ולאחר מיתה, ופעמים ר"ל מהיום אם לא אחזור בי, וכן בבכורות (נ"ב ע"א) מסקינן אין לו לבכור קודם חלוקה, ובב"ב (קכ"ו ע"ב) מסקינן יש לבכור קודם חלוקה, ור"ל גופה דהוי מוחזק, וכן ר"ש אומר אין מצטרפין במעילה פרק קדשי מזבח (י"ח ע"א) ומפרש שם בגמרא אין צריכין לצרף, ובפרק בתרא דע"ז (ס"ח ע"ב) איכא כי האי לישנא, ר"ש אומר אין מצטרפין ור"ל כפשטיה, מדקאמר השתא מאיסור לאיסור אין מצטרפין דתנן הערלה והכלאים אין מצטרפין וכו', וכן בחולין (י"א ע"ב) דקאמר ליחוש שמא במקום סייף נקב הוה, ור"ל דאזלינן בתר הרוב ולא ניחוש להא, ובמכות (ז' ע"א) דהוה חיישינן, דקאמר דילמא במקום סייף נקב הוה, ור"ל סייף ממש, וזה ר"ל בגדיו וקורא לבגדיו סייף, ור"ת מיישב בדרך אחרת ואומר, ודאי אי לא שיילינן להו לא ניחוש לזה אבל אי שיילינן להו ולא ידע הוי ליה עדות מוכחשת, כי הא מעשה דבדק רבן יוחנן בן זכאי בעוקצי תאנים.
<h2>דף קעו.</h2>
מצינו תנא שמשבח דברי חבירו אעפ"כ הלכה כדברי המשבח, שילהי גט פשוט (ב"ב קע"ה ע"ב) אמר ר' ישמעאל הרוצה שיחכם יעסוק בדיני ממונות והרוצה לעסוק בדיני ממונות ישמש את שמעון בן ננס, וקאמר בגמרא אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן אע"ג דקלסיה רבי ישמעאל לבן ננס הלכה כר' ישמעאל.
